מחשבות של שיכור מהחיים

לאחרונה אני מוצא את עצמי שותה יותר מדי ליקרים מתוקים, לעיתים אף יותר מויסקי ואני מתחיל להיות מודאג.

אני אוהב מאוד ויסקי, מאוד מאוד מאוד אבל משום מה, בזמן האחרון בכל פעם שאני מסתכל בבר הביתי אני מוזג לעצמי אחת משניים: קואנטרו או בנידקטין.

קואנטרו זהו ליקר תפוזים איכותי מאוד שמגיע אלינו מצרפת ובחוזק של 40%, המזקקה נמצאת ליד עיירה בשם “angers” לא רחוק מפריס. התפוזים שמהם עשוי הליקר מגיעים מדרום אמריקה והקאריביים אבל תהליך הייצור עצמו מתבצע בצרפת. הליקר שייך לחברה “רמי-קואנטרו” אותה חברה שמייצרת את הקוניאק הנפלא - רמי מרטן.

הבנידקטין גם כן ליקר צרפתי שעשוי מעשבים (27 במספר) ובסיסו האלכוהולי הוא סלק סוכר ולא ברנדי\קוניאק כמו שרבים חושבים שהוא עשוי מהם. כיום, יש אנשים הטוענים שזהו הליקר העתיק ביותר בעולם שלראשונה הומצא ע”י ברנרדו וינצ’לי - נזיר בנידקטי במנזר כלשהו בנורמנדי. המתכון של הבנידיקטין הוא סודי ורבים ניסו לחקות אותו ללא הצלחה ובמנזר עצמו ניתן למצוא את “אולם החיקויים” שבו מוצגים לראווה כל מיני משקאות שניסו לחקות הבנידקטין ללא הצלחה.

שני הליקרים מפורסמים מאוד במתיקות שלהם, במרקם העדין והשמנוני שלהם, בטעמם שכשאתה שאתה שותה אותם אתה יודע שזה משהו מיוחד.

אז לפני שאנחנו נפרדים, שיהיה לכם שבוע טוב ומי שעוד לא טעם אחד מהשניים אז כדי שיזדרז, מי שכן טעם יודע שיטעם שוב.

“קליינליש” ?? איזה סקוטי קורא לויסקי שלו ”קליינליש” ??

זה קרה היום (יום שבת 1.12.07) כשיישבתי עם חברי הטוב תום באדיסון, והשם “קליינליש”  (14) צץ לו מבין השורות, אחרי הכל שמעתי הרבה המלצות עליו אבל לך תוציא 60 שקל על ויסקי שנשמע כמו השם של הרב המקומי. בכל מקרה אמרתי לעצמי שהיום זה היום שבו נטעם אותו לראשונה.

ואכן לא התאכזבתי, ויסקי עשיר, ארומטי להפליא, מלא בטעמים ופשוט תענוג צרוף שמתחיל בקצה של האף, עובר בחך, מתחת ללשון במורד הגרון ואפילו הכבד לא שוכח להודות על המתנה הנפלאה. הציניקים שבינכם יגידו שניתן לומר זאת על כל סינגל מאלט ואני בטח יסכים אבל אני מוכן להשבע שיש בו משהו מיוחד. לא הצלחתי לזהות בו יותר מדי טעמים אחרי הכל כששותים לפרויג בכמות מסחרית אז קשה להתרגל למשהו אחר אבל מה שכן זיהיתי בו זה סיומת מעושנת משהו ואולי אפילו משהושמזכיר תפוזים או פירות הדר מה שבטוח זה שהויסקי הזה בהחלט נכנס לרשימת הקניות שלי וזה ממש לא בא ברגל.

באמצע השבוע יצא לי לשתות עוד ויסקי בפעם הראשונה, אני יודע שרבים מכם יצחקו עלי ואולי יוסיפו תמיהה ופליאה על כך שמישהו שקורא לעצמו חובב ויסקי לא טעם עד היום את הויסקי הזה אבל להגנתי יאמר שבכל פעם שרציתי קרא שבסוף הלכתי על משהו אחר אבל לבסוף טעמתי אותו, הגלנליוט 12

אם לומר את האמת לא התלהבתי ממנו יותר מדי, נכון שתענוג לשתות אותו וזה ויסקי נהדר אבל ציפיתי ממנו להרבה יותר. ניסיתי ובאמת שניסיתי להריח, להרגיש, למצוא בו משהו לכתוב עליו אבל פשוט לא הצלחתי, לא היה בו שום דבר בולט או ייחודי שאפשר להרגיש ולהגיד עליו ” זה גלנליווט”.

אם אני יסכם שבוע לפי כמות ואיכות הויסקי ששתיתי בו אני יכול להגיד שהיה שבוע בינוני שנגמר בצורה נפלאה ואני מקווה שככה יתחיל השבוע הקרוב.

אז שיהיה גם לכם שבוע טוב ותגידו מה אתם חושבים על הויסקי המדוברים, מעניין אותי לשמוע.

אחר צהריים בהיר, באמצע טורניר פרו אבולשן סוער בפלייסטיישן מצלצל הטלפון, אני בודק מי זה שעבורו אני יעצור משחק חשוב כלכך ומסתבר שטוב שעניתי.

מהצד השני היה חבר שידע שאני מחפש עיסוקים בעיר מגורי החדשה (חיפה) ושאל אם אני מעוניין לעבוד איזה יום בתור מטעים יין באירוע של חברת הכרם בחיפה שבו ייטעמו יינות “קולומביה קרסט” בנוכחות מנכ”ל היקב מר אל פורטנוי. בלי לחשוב פעמיים עניתי בחיוב וכך מצאתי את עצמי מוזג יין לכל העוסקים בתחום האלכהול באזור הצפון. אני לא אפרט על הערב עצמו אבל מה שחשוב זה שבסופו חזרתי הביתה עם 5 יינות ועליהם אני דווקא כן ארחיב.

המאכזב מכל החמישה הוא דווקא השרדונה 2004 שבא עם הרבה ציפייה והמלצות ומה אני יגיד לכם ? לא להיט.. אני אמנם לא שותה יין הרבה ולא ניחנתי בחושים על טבעיים אבל בקושי הצלחתי לנתח טעמים מהיין הזה.. משהו שמזכיר אגוזים אולי קצת פרות הדר אבל לא יותר מזה.

לעומת השרדונה, הריזלינג והגוורצטרמינר 2005 דווקא כן מצאו חן בעיני מאוד. הגוורצ כשמו כן הוא, נעים מאוד ומסקרן, מלא בטעמים שונים ומגוונים שבכל לגימה מרגישים משהו שונה.. פעם גוון פרחוני ופעם אגוזי, לפעמים פירותי אבל גם מריר. הריזלינג גם הוא הפתיע לטובה ומתיקות נעימה מאוד גרמה לכך שאפילו הלכתי וקניתי אחד (אני לא קונה יין כמעט בכלל).

הקברנה סוביניון והמרלו 2005 היו תענוג גם כן, אמנם לא אותה הנאה מהשניים הקודמים אבל בוודראי שעמדו בכבוד בציפיות. אם תבקשו ממני המלצה ליין אז על הריזלינג והגוורצטרינר אני ממליץ בחום ואני חושב שזה תמורה נאה מאוד למחיר (בסביבות 50 ש”ח) ואילו לגבי האחרים אני לא חושב שאמליץ עליהם אבל אם בכל זאת אתם מחפשים לטעום משהו שונה אז תנסו ותגידו מה דעתכם.

ודבר קטן נוסף שקצת לא קשור.. קראתי היום באחד העיתונים ציטוט של בכיר סורי שאמר ” אנחנו באים לדבר על הגולן”. תחשבו איזה מצחיק זה יהיה אם אולמרט יבוא ויגיד להם ” בואו נדבר על הגולן. מתי פעם אחרונה עשיתם את הג’ילבון ??”

אז שיהיה שבוע טוב..

כששמעתי שגראנטס 12 ו18 זכו לכל מיני פרסים - לא התרשמתי, אחרי הכל גראנטס הוא די בתחתית הרשימה אצלי וכך גם אמרתי לידיד פיני אך למרבה ההפתעה הוא טען בתוקף שה 12 וה 18 הם שונים לגמרי ושאפשר לשתות אותם בכיף ואז הוא הציע שנערוך טעימה עיוורת של כמה ויסקים סקוטים ונראה את ההבדל.

פיימוס גראוס, גוני רד לייבל, דיוארס, שיבאס ריגל, גראנטס 12 בורבון פיניש, וגראנטס 18 פורט פיניש הם הויסקי שנטעמו והמסקנות היו די ברורות. הגוני אדום,שיבאס ופיימוס גראוס קיבלו את הציונים הנמוכים, מקום שלישי הגיע גראנטס 18 מקום שני (למרבה ההפתעה) הדיוארס הפשוט והעממי וגראנטס 12 זכה למקום הראשון.

לומר את האמת לא הערכתי מספיק את הדיוארס שבאותו ערב התרשמתי ממנו מאוד, וכל זה כמובן לא מוריד מהגראנטס שבאמת החליק יופי בגרון במין מרקם שמנוני עדין ואלגנטיות לא אופיינית.  אני אמנם עדיין איתן בדעתי ששום ויסקי סקוטי לא יכול לגרום לחצי מההנאה שנותן סינגל מאלט אך אפשר ללמוד מהערב לא לפסול שום ויסקי מראש והדרך הכי טובה להוכיח לעצמך מהו ויסקי טוב זה בטעימה עיוורת.

שיהיה סופ”ש מצוין ותבואו לבקר.                                                                           

“אנחנו נממן כל קורס מקצועי שתבחר ! ” אמרו לי הורי במחשבה שאני ילך לאיזה קורס חשבונאות או מחשבים מתקדם אבל מה שבטוח זה ש”אני רוצה קורס ברמנים” הם לא ציפו לשמוע… אבל בלתת ברירה נאלצו לעמוד בהסכם וכך הכל התחיל.

כבר בשיעור הראשון שמתי לב שאני היחיד שמעניין אותו השיעור יותר מאשר השתייה בסופו.. (הודות למורי ורבי רונן צור) כמובן שבשיעור השלישי כבר דיקלמתי את כל סוגי המותגים, ההגדרות, הכוסות וצורות ההגשה ובשיעור השישי כבר התקלתי את מורי בשאלת “מי זה המאסטר דיסטילר של ג’ק דניאלס ??”, שאלה לא אופיינית בעליל בקורס ברמנים של היום… מפה לשם סיימתי את הקורס וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. והנה אני היום, רוצה ללמוד ולהכיר עוד יותר מפעם אבל גם עם מספר לא מבוטל שלא תובנות, ניסיונות והמלצות שאותם אני רוצה לשתף אתכם.. אז קחו כוס לואו-בול, תמלאו אותה בנוזל חום-צהוב המכונה “ויסקי”, תוסיפו קרח לפי טעמכם ואיך אומר איש גדול בשם מודי בר-און בפשטות, “תבלו”.