מחשבות של שיכור מהחיים

אז אתמול היה יומלדת לחברה טובה מהלימודים ונאספנו עם עוד כמה חברה לחגוג לה אותו (בערך 10 איש).

 נתחיל בברכת מזל טוב ענק !! ללאנה ועד 120.. היה תענוג וממש נהניתי, אז תודה לך על אירוע פצצתי.

למה אני מספר את זה פה ? כי היה גם אלכוהול. והרבה.

הכל התחיל בסנגריה (אריזה של כמה ליטרים טובים..) ששתיתי ממנה 3 כוסות ונהניתי מכל אחת מהן, מתוק, עדין, ותענוג לשתיה.

אחרי זה הגיעו הסטייקים והיינות, התחלנו בכמה יינות פשוטים שאני לא זוכר את שמם וכנראה שאני גם לא אמור לזכור, עד שהגיע היין האדום המבעבע שבנוסף לזה שהיה ממש טעים לקחתי חלק ממנו הביתה.. (תודה לעמית שחשב שהוא נהג פורמולה 1 אחרי מירוץ ודאג שכולנו נשתתף בשמחה.. כולל החולצה הלבנה שלי..).

לאחר מכן 2 בקבוקי הרדיס וויאג' שדי אהבתי (בלנד של פטיט ורדו ועוד משהו..) שנגמרו במהירות.

לפני שהבקבוקים האלה נגמרו הגיע קברנה סוביניון Selected של יקבי כרמל שגם לא היה להיט אבל היה סיפתח ליינות ישראלים מצויינים אחרים.

הקברנה סוביניון 2006 של יקב רות היה תענוג – אדמתי, בשרני, וממש נהניתי ממנו.

צרעה (יודן הילס ? 2004 ) – היה גם כן טוב. לא זוכר רשמים מדויקים אבל אני כן זוכר שהוא יהיה הקנייה הבאה שלי.

בין לבין רצו גם בקבוקים של סמירנוף, לימונצ'לו וילה מאסה,ג'וני בלק לייבל ועוד איזה יין של עמק האלה שאני לא זוכר איזה ומאיזה שנה אבל גם הוא היה טוב..

בכל מקרה, כמו שאתם מבינים היה ממש כיף ועוד חודש כשלי תהיה יומלדת (28.5) אז העניינים צפויים לחזור על עצמם..

אז נגמרה לה תקופת המבחנים ויוצאים לפגרה אבל רק של שבועיים.. כי אחרי זה מתחילה עוד אחת.. אבל לא בשביל זה נתכנסנו פה אלא בשביל לדבר על מה שאנחנו באמת אוהבים – אלכוהול.

אז לפני הכל.. שבוע שעבר יצא לי לטעום 3 יינות שאני מזהיר אתכם שלא תתקרבו אליהם ושמם הם : ז'אן בלמון – קברנה, וקאזה דה לואיג'י (צ'ילה) מרלו וקברנה. יש דבר כזה יין לא טוב ויש יין גרוע. אלה גרועים..

נמשיך הלאה..

הפעם אירוע משמח לשם שינוי. אחד הלקוחות הקבועים בפאב הזמין גלנפידיך 21, ותו"כ כדי דיבור על ויסקים שאנחנו אוהבים סיפרתי לו שלא יצא לי לטעום עדיין את הגלן שלו. באותו רגע הוא אמר לי להביא כוס ומפה לשם הנה אני שותה גלנפידיך 21. ההתרגשות הייתה רבה, לא כל יום יוצא לי לטעום ויסקי ברמה הזאת.

בשלב ההרחה העץ בלט מאוד ואפשר היה להרגיש שלרום יש קשר חויסקי הזה (סיומת בחבית רום). הצבע הכהה והריח החזק בישרו על ויסקי מורכב מעניין ואולי אפילו שונה ממה שהכרתי אבל להפתעתי הוא לא היה כזה. הרום בהחלט מורגש היטב אבל בטעימה עיוורת בחיים לא הייתי נותן לו 21.. ציפיתי להרבה יותר. הסיומת שלו דווקא הייתה טובה וארוכה ושם זה כבר כאילו שתיתי הרגע רום. באותו משמרת, ראיתי שבבקבוק של הגלנפידיך 15 נשארה כמעט מנה והחלטתי לקנות אותה לכל מקרה שיהיה לי בבית, אם פתאום יתחשק לי.. וכך נוספה לבר הביתי מנה של גלנפידיך 15.

עוד דבר מאוד מעניין שרציתי לספר עליו זה ליקר שאני מאוד מאוד אוהב  ולטעמי זה הליקר הטוב ביותר שמיוצר בארץ.

הסיפור מאחורי הליקר הזה הוא שזה בעצם ברנדי תפוזים של כרמל בשם "סברה" שאני בטוח שכולכם מכירים.. אין מה לומר, מתוק חזק, מעניין ואם תשאלו אותי – טוב בהרבה מהקוואנטרו או הגרנד מרינייה שנפוצים היום בעולם ומחירו הוא 90 ש"ח בלבד.. כמעט שליש מהשאר. ממליץ לכולכם.

לא רציתי להעמיס היום אבל בפוסט הבא ידובר על טעימות של ויסקי מאוד מיוחדים.. אז תהנו לכם ונפגש בשמחות.. יאללה פרארי !!

ה"(ב)" באמצע לא קשורה זה פשוט התאים..

אבל לא התכנסנו כאן כדי לדון בבחירות המשעממות של ארה"ב.. מילא מישהו שם היה שותה איזה סינגל אבל כמו שזה נראה יש שם קרב בין גין-טוניק לבין מים מינרלים אז עזבו אתכם..

אני אוהב קיץ. מאוד אוהב קיץ. למה ? כי זה ההפך מחורף שאותו אני שונא.. וחוץ מזה, אפשר להתחיל להוציא את משקאות המקפיא הנפלאים ובראשם צועד בפער ניכר הבקבוק הירוק הארוך והצר. הוא צכ'י ואפילו טוב יותר מקני ויליאמס – שמו בישראל – בחרובקה.

הטעם הנפלא של הבחרבוקה מסביר למה כל קיץ אני מסיים משהו כמו 8 בקבוקים.. הוא פשוט משקה שכיף לשתות בכל זמן, אחרי ארוחה, בים, סתם קפוא, בקוקטיילים ובקיצור בכל זמן. הוא מר אבל במידה הנכונה , עשבוני כמו שצריך, מתוק אבל כזה שכיף לשתות, חזק אבל לא דופק תראש והכי חשוב שהוא זול. פשוט תענוג. אז תעשו לעצמכם טובה ותמזגו כוסית ולחיים ! (מי שאין לו שירוץ יקנה)

חוץ מזה החלטתי לטעום עוד מלבק, מלבד הארג'נטו והפעם היה זה תורו ה"אלאמוס".

יין טוב, לא מדהים אבל בהחלט כזה שכיף לשתות, כמעט שחור בצבע, מרגישים היטב תבלינים ואפילו טיפה אדמה, לא פירותי אבל בהחלט מעניין ושווה את הכסף – 45 שקלים.

וסיפור מצחיק אחרון.. לפני איזה שבוע נכנס תייר סקוטי לפאב שבו אני עובד, וקורא לי "סיר". אני בצחקוק רב אומר לו "i dont think i am old enough that you can call me sir" אז הוא גם צוחק ואומר לי "any one who pours me a guinness is old enough to be called sir". 10 דקות אחרי זה נכנס חבר שלו וקורא לי "gentelman.."… פשוט חולה על הבריטים האלה ! חבל שאין להם נבחרת טובה..

 בפוסט הבא רשמי טעימה של גלנפידיך 21..

אלא גם יין בכלל לא רע.

יצא לי לטעום מספר יינות היום, 3 מהם, מגיעים מיקב ארג'נטו הארגנטינאי- מרלו, מלבק, וקברנה סוביניון.

היקב קם בשנת 1999 במנדוזה,ארגנטינה ומשמעות השם זה כסף (המתכת..), האזור שבו ממוקם היקב זה האזור המרכזי בארגנטינה לייצור יין ו80% מיינות ארגנטינה באי מהאזור הזה שנמצא למרגלות האנדים בגבולה המערבי של ארגנטינה (פרובינציית מנדוזה).

 שלושת היינות מבוססים על אותו ענב בלבד (100% מרלו\100% מלבק\100% קברנה סוביניון) ואפשר להרגיש זאת היטב ביין ואי אפשר להתבלבל ביניהם כל אחד מהם עונה בצורה קלאסית לסוג ממנו עשוי.

הקברנה פירותי, גוף בינוני, מעט חמצמץ ומאוד נעים לשתיה. המלבק (פעם ראשונה שאני שותה כזה) גם כן היה מאוד נעים לשתיה ואפילו נהניתי ממנו יותר והצלחתי לפרק אותו הרבה יותר בקלות אבל הוא גם הראשון ששתיתי ככה שאולי זה לא חוכמה (חבל שיש כאלה רק בארגנטינה). המרלו היה גם כן מאוד אופייני לסוגו, מאוד מפולפל ולא קל לשתיה כמו האחרים וממנו קצת פחות נהניתי. בנוסף טעמתי עוד איזה מרלו צרפתי "ז'אן בלמון" שגם הוא לא היה משהו ובשבילו אף נזקקתי למרקקה.

הארג'נטואים מיובאים לארץ ע"י חברת הכרם ומחירם הוא בסביבות ה 45 ש"ח שזה נותן אחלה תמורה למחיר וממש אפשר להנות מהיינות האלו.

לסיום רק רציתי לספר שיש למה לצפות כי קיבלתי 3 ויסקי חדשים – אולד פולטני 12, אוכנטושן 10 וטמאוולין 14 (מבוקבק עצמאית ע"י גורדון ומקפיל) ובקרוב מאוד רשמי טעימה אז נפגש בשמחות

השם של הפוסט הזה הוא הדרך היחידה שבה הצלחתי לקשר בין כל הנושאים שאני עומד לכתוב עליהם.

אז כמו שאתם יודעים (או עכשיו מגלים) תקופת המבחנים החלה ומה אני יגיד לכם – לא תענוג גדול. אני מעדיף לשתות קוקטייל שמורכב חצי חצי מבירה חצי מבנדיקטין גרוס בבלנדר עם פלפל חריף ושרימפס מאשר ללמוד שוב מבוא לכלכלה א.  הייתי חייב להכניס את מרמור הלימודים אבל מעתה אשתדל לא לערב אותו בפוסט.

תחילה אני רוצה להתייחס ליין שטעמתי ומאוד אהבתי – קברנה סוביניון של יקב רות. 

טעמתי 2 יינות שלהם – את הקברנה סוביניון ובלנד של שיראז ומרלו. את השיראז-מרלו לא כלכך אהבתי למרות שהוא מיושן שנתיים בחבית הוא מרגיש מאוד צעיר אולי אפילו צעיר מדי ובנוסף הוא היה לי טיפה חמוץ מדי. הקברנה לעומתו היה ממש טוב כמו שקברנה צריך להיות, קשה לי להצביע במדויק על טעמים אבל כן זיהיתי כל מיני מרכיבים שמזכירים יער ואפשר לומר בוודאות ששנה וחצי בחבית עשתה לו רק טוב, הגוף מלא והסיומת מפולפלת וכל אלה הופכים אותו לבן זוג מושלם לארוחה בשרית טובה.

נושא נוסף שרציתי לתת לו במה הוא נושא הפרסומות הסמויות (שכבר לא כלכך סמויות) בפורומים. לי באופן אישי כבר מזמן נמאס מזה שכשאני מבקש המלצה לוויסקי או וודקה אני מקבל תגובה כמו " וודקה ו-וויסקי יש הרבה אבל כשאני רוצה ממש להתפנק אז אני פותח בקבוק של ברקן דומיין ולא נשאר ממנו כלום!! " ולכן אני באופן אישי כבר מזמן לא מתקרב למוצרים שמפורסמים בצורה סמויה בפורומים. לאחרונה כשהפרסומות האלה הופכות להיות יומיומיות זה מתחיל להרוס את הכיף שבפורום ולכן רציתי לעשות 3 דברים בנושא : 1) לעורר את מי שעוד לא קלט שההמלצות על יינות של סגל,ברקן והליקר קוזה נרה הם פרסומות. 2) לומר מילה טובה לליאור מהפורומים ש"צד" את הפרסומות האלה עם פרסומן ושלא תמצאו תגובה פרסומית שכזאת מבלי שתהיה תגובה שלו מתחתיה ותוכלו אף לקרוא בבלוג שלו אחלה פוסט בנושא 3) ולבסוף לקרוא לכולם להצטרף לאור שהרים את הכפפה ולהחרים את המוצרים של אותם מפרסמים נואשים ופאתטיים.

נושא אחרון שרציתי לספר זה משהו שהכנתי ויצא ממש טוב.

קניתי יין (מרלו) לא משנה שלי מי – שממש לא אהבתי (לא רות..) ולכן החלטתי להכין ממנו משהו. בסיר שמתי את הרכבים הבאים : ציפורן, חתיכות ג'ינגר, פלחי תפוז וקליפת תפוז ולימון, ריבת פירות יער, ברנדי, מרטיני רוסו, מרטיני ביאנקו, קצת סוכר, קינמון וממש מעט צ'ילי. בישלתי את זה כשעה על אש קטנה ומה  אני יגיד לכם - מעדן !!!!! מומלץ בחום!!!!! 

אחר צהריים בהיר, באמצע טורניר פרו אבולשן סוער בפלייסטיישן מצלצל הטלפון, אני בודק מי זה שעבורו אני יעצור משחק חשוב כלכך ומסתבר שטוב שעניתי.

מהצד השני היה חבר שידע שאני מחפש עיסוקים בעיר מגורי החדשה (חיפה) ושאל אם אני מעוניין לעבוד איזה יום בתור מטעים יין באירוע של חברת הכרם בחיפה שבו ייטעמו יינות "קולומביה קרסט" בנוכחות מנכ"ל היקב מר אל פורטנוי. בלי לחשוב פעמיים עניתי בחיוב וכך מצאתי את עצמי מוזג יין לכל העוסקים בתחום האלכהול באזור הצפון. אני לא אפרט על הערב עצמו אבל מה שחשוב זה שבסופו חזרתי הביתה עם 5 יינות ועליהם אני דווקא כן ארחיב.

המאכזב מכל החמישה הוא דווקא השרדונה 2004 שבא עם הרבה ציפייה והמלצות ומה אני יגיד לכם ? לא להיט.. אני אמנם לא שותה יין הרבה ולא ניחנתי בחושים על טבעיים אבל בקושי הצלחתי לנתח טעמים מהיין הזה.. משהו שמזכיר אגוזים אולי קצת פרות הדר אבל לא יותר מזה.

לעומת השרדונה, הריזלינג והגוורצטרמינר 2005 דווקא כן מצאו חן בעיני מאוד. הגוורצ כשמו כן הוא, נעים מאוד ומסקרן, מלא בטעמים שונים ומגוונים שבכל לגימה מרגישים משהו שונה.. פעם גוון פרחוני ופעם אגוזי, לפעמים פירותי אבל גם מריר. הריזלינג גם הוא הפתיע לטובה ומתיקות נעימה מאוד גרמה לכך שאפילו הלכתי וקניתי אחד (אני לא קונה יין כמעט בכלל).

הקברנה סוביניון והמרלו 2005 היו תענוג גם כן, אמנם לא אותה הנאה מהשניים הקודמים אבל בוודראי שעמדו בכבוד בציפיות. אם תבקשו ממני המלצה ליין אז על הריזלינג והגוורצטרינר אני ממליץ בחום ואני חושב שזה תמורה נאה מאוד למחיר (בסביבות 50 ש"ח) ואילו לגבי האחרים אני לא חושב שאמליץ עליהם אבל אם בכל זאת אתם מחפשים לטעום משהו שונה אז תנסו ותגידו מה דעתכם.

ודבר קטן נוסף שקצת לא קשור.. קראתי היום באחד העיתונים ציטוט של בכיר סורי שאמר " אנחנו באים לדבר על הגולן". תחשבו איזה מצחיק זה יהיה אם אולמרט יבוא ויגיד להם " בואו נדבר על הגולן. מתי פעם אחרונה עשיתם את הג'ילבון ??"

אז שיהיה שבוע טוב..