מחשבות של שיכור מהחיים

מי שביקר בבלוג ודאי יודע כמה אני אוהב ויסקי (מי שלא שיקרא בלשונית "קצת על עצמי") וחלקכם גם יודע שאני כבר כמה שנים מת לממש את אחד החלומות הגדולים שלי וזה טיול בסקוטלנד. לא סתם טיול אלא טיול ויסקי.

כל שנה אני יושב בערך בתקופה זו של השנה ואומר לעצמי שהקיץ הזה אני טס! אבל אז מגיעות שביתות, עבודה , בעיות תקציביות ותוכניות אחרות שפתאום צצות משום מקום, אז שוב אני חוזר למקום הזה עכשיו ואומר לעצמי שהשנה די לחלטורה! , אני טס ולא משנה מה יהיה!!.

מכיוון שכל מזקקות הויסקי הסקוטיות כבר ממופות על הגוגל ארץ שלי, כל כתובת המזקקות רשומות בגיליון מיוחד של וורד, אני כבר רשום כחבר בכל מזקקה שמכבדת את עצמה ויש לה אתר אינטרנט (וגם אלו שלא..), ואפילו מעט כסף כבר יש אז הטיול השנה אולי יהיה אפילו מציאותי.

הטיול שאני מתכנן כרגע הוא די מקורי ואני מתחיל לעבוד מהיום על הביצוע שמתוכנן לקרות ככה :

טיסה: הטיסה תהיה דרך חברת תומפסון פליי (אם זו תמשיך להתקיים) למנצ'סטר  ומשם ברכבת לגלזגו. התענוג הראושני הזה אמור לעלות בסביבות ה 180 פאונד לטיסה ועוד כ20 פאונד לרכבת. סה"כ 200 פאונד שזה כ1000 שקל.

זמן שהיה: כ 25 יום שזה 3 שבועות וחצי.

לינה: התכנון כרגע הוא משהו בסגנון של טראק – בלי מלונות פאר, בלי רכב, מינימום הוצאות ומקסימום נוף וויסקי. לכן החישוב הוא לינות בB&B ומשהו כמו 3 לילות עם אוהל בהרים. 30 פאונד ללילה + ארוחת בוקר סה"כ 660 פאונד או 3300 שקל.

אוכל : ארוחת הבוקר כלולה בלינה, שאר ארוחות וחטיפים עוד 25 פאונד ליום בממוצע – סה"כה 625 פאונד שזה 3100 שקל.

שתיה : רוב השתיה כלולה בארוחות, הרבה מהויסקי כלול בביקורים במזקקות ומהבקבוקי שאני אקנה לדרך, שאר השתיה תעלה עוד 100 פאונד ?? שזה 500 שקל.

ויסקי: כמעט כל הביקורי מזקקות הם חינם עקב חברות ועם תיאום מראש, אלה שלא עוד כ 10 פאונד לביקור שזה ייצא מקסימום ב 5 מזקקות ?? נגיד 50 פאונד סה"כ שזה 250 ש"ח.

תחבורה: אוטובוסים, טרמפים, מעבורות, קשה להעריך עדיין אבל נניח משהו כמו 5 פאונד בממוצע ליום ?? (יהיו ימים בלי נסיעות כלל) סה"כ 120 פאונד שזה 600 ש"ח.

ויסקי: אני מקווה לקנות משהו כמו 4 בקבוקים מיוחדים להביא הביתה משהו כמו 60 פאונד לבקבוק שזה סה"כ 240 פאונד או 1200 ש"ח

אז כמה יצא לנו ??? כמעט 10000 שקל.

למה אני כותב הכל פה ?? כי הייתי רוצה לקבל מכל אחד מכם חוו"ד על ההערכה שלי.. אם הגזמתי במחיר או שאני תלוש מהמציאות, אם שכחתי משהו או שתכננתי יותר מדי, מה כדי מה לא כדי ועוד.. כל תגובה תתקבל בשמחה ובמלוא הרצינות. כל תהיה, שאלה, בקשה או כל דבר אחר גם כן ייענו בהקדם אז יאללה מה אתם אומרים ?? ייצא לפועל ??

אני אוהב ויסקי. מאוד. את זה אתם או חלקכם ודאי יודעים אבל מה שלא כולם יודעים הוא שאני בעיקר אוהב מעושנים.

לפני חודש (בערך) הוא הגיע. לגבולין 16. עד אותו יום התשובה לשאלה "מה הויסקי האהוב עלייך ? " הייתה לפרויג קווטר קאסק אבל עכשיו אני שוב בנקודת המוצא ולא יכול להחליט מי מהם טוב יותר.

בד"כ בויסקים מעושנים קשה להרגיש משהו חוץ מנוכחות כבדה של כבול (אני מתכוון לויסקים כמו ארדבג, לפרויג, לגבולין..) אבל אני יכול להשבע שפה הסיפור הוא קצת אחר. מרקם מדהים, שמנוני וכזה שרק כשאתה מריח אותו אתה כבר מפחד ממה שזה יעשה לחך שלך. אחרי לגימה אחת אתה כבר בטוח שזה מה ששותים בגיהנום. אחרי השלוק השני, הפה כבר רגיל לכבול אז אפשר כבר להרגיש את היופי העדין שבויסקי הזה. אחרי הלגימה השלישית האקסטזה כה גדולה שאתה (בלי לשים לב..) כבר מדבר במבטא סקוטי וקורא לכל מי שמסביבך "מייט".

הלגבולין הזכיר לי עד כמה אני אוהב מעושנים ועד כמה תענוג ויסקי יכול לגרום לי.. אז לכל מי שלא יודע על מה אני מדבר, שירים את התחת שלו ויגש לפאב הקרוב לביתו, יבקש מהברמן "לגבולין 16 נקי עם טיפה מים מינרלים בצד" – כדי לפתוח את הויסקי כמובן..

אז נגמרה לה תקופת המבחנים ויוצאים לפגרה אבל רק של שבועיים.. כי אחרי זה מתחילה עוד אחת.. אבל לא בשביל זה נתכנסנו פה אלא בשביל לדבר על מה שאנחנו באמת אוהבים – אלכוהול.

אז לפני הכל.. שבוע שעבר יצא לי לטעום 3 יינות שאני מזהיר אתכם שלא תתקרבו אליהם ושמם הם : ז'אן בלמון – קברנה, וקאזה דה לואיג'י (צ'ילה) מרלו וקברנה. יש דבר כזה יין לא טוב ויש יין גרוע. אלה גרועים..

נמשיך הלאה..

הפעם אירוע משמח לשם שינוי. אחד הלקוחות הקבועים בפאב הזמין גלנפידיך 21, ותו"כ כדי דיבור על ויסקים שאנחנו אוהבים סיפרתי לו שלא יצא לי לטעום עדיין את הגלן שלו. באותו רגע הוא אמר לי להביא כוס ומפה לשם הנה אני שותה גלנפידיך 21. ההתרגשות הייתה רבה, לא כל יום יוצא לי לטעום ויסקי ברמה הזאת.

בשלב ההרחה העץ בלט מאוד ואפשר היה להרגיש שלרום יש קשר חויסקי הזה (סיומת בחבית רום). הצבע הכהה והריח החזק בישרו על ויסקי מורכב מעניין ואולי אפילו שונה ממה שהכרתי אבל להפתעתי הוא לא היה כזה. הרום בהחלט מורגש היטב אבל בטעימה עיוורת בחיים לא הייתי נותן לו 21.. ציפיתי להרבה יותר. הסיומת שלו דווקא הייתה טובה וארוכה ושם זה כבר כאילו שתיתי הרגע רום. באותו משמרת, ראיתי שבבקבוק של הגלנפידיך 15 נשארה כמעט מנה והחלטתי לקנות אותה לכל מקרה שיהיה לי בבית, אם פתאום יתחשק לי.. וכך נוספה לבר הביתי מנה של גלנפידיך 15.

עוד דבר מאוד מעניין שרציתי לספר עליו זה ליקר שאני מאוד מאוד אוהב  ולטעמי זה הליקר הטוב ביותר שמיוצר בארץ.

הסיפור מאחורי הליקר הזה הוא שזה בעצם ברנדי תפוזים של כרמל בשם "סברה" שאני בטוח שכולכם מכירים.. אין מה לומר, מתוק חזק, מעניין ואם תשאלו אותי – טוב בהרבה מהקוואנטרו או הגרנד מרינייה שנפוצים היום בעולם ומחירו הוא 90 ש"ח בלבד.. כמעט שליש מהשאר. ממליץ לכולכם.

לא רציתי להעמיס היום אבל בפוסט הבא ידובר על טעימות של ויסקי מאוד מיוחדים.. אז תהנו לכם ונפגש בשמחות.. יאללה פרארי !!

הפוסט הזה (ששוב מגיע אחרי הרבה מאוד זמן..) יוקדש למשקאות החדשים בבר שלי ולבר עצמו.

 אז אמא שלי חזרה מארה"ב עם סל קניות ולמרות שידעתי מה מגיע, בכל זאת התרגשתי כמו ילד קטן כשפתחתי את האריזה מהמשקאות החדשים.

ראשון יצא לו הג'ים בים תוית צהובה.

ויסקי שיפון, זהו ויסקי אמריקאי שלפי חוק צריך להכיל לפחות 51% שיפון וכל היתר יכולים כל שאר סוגי הדגנים שהנפוצים שבהם הם תירס ושעורה מונבטת. מעולם לא טעמתי ויסקי שיפון ולכן לא היה לי אכפת לקנות אותו למרות הסיכוי שאתאכזב, וכך קרה – התאכזבתי. הויסקי אמנם ייחודי ושונה מכל מה שטעמתי עד כה, הוא אפילו לא מזכיר שום בורבון, טעמו מריר מדי וקשה לשתיה (מזכיר קצת את הג'ים השחור), גם האפטרטייסט שלו לא להיט ותשכחו מלנסות להבחין בטעמים כלשהם עקב החספוס המאוד דומיננטי שלו אבל בסופו של דבר – תמיד טוב שיש אחד כזה.

לאחר האכזבה מהויסקי נפתח לו ה"אבסולוט ניו אורלינס".

אבסולוט ניו אורלינס, זוהי וודקה בטעמים (ניחוחות) של מנגו ופלפלים שחורים מבית היוצר השבדי וגאון הייצור של וודקה אבסולוט. הבקבוק שברשותי הוא אחד מתוך 32,000 בקבוקים בלבד! שיוצרו מהגרסה המיוחדת הזאת, שכל הרווחים ממכירותיה ייתרמו למען נפגעי הוריקן "קתרינה" בעיר ניו אורלינס בארה"ב. הציפייה לא הייתה גבוהה כי וודקה זו וודקה בסופו של דבר, אבל עוד בשלב ההרחה הבנתי שאני עומד לטעות. ולוודקה יש ריח ממש טבעי וטוב של הטעמים האלה. גם שלב הטעימה לא אכזב ואני חושב שזאת הוודקה בטעמים הראשונה שאהבתי ! (סליחה-השלישית, הראשונה זו סמירנוף תפוח והשניה זה סטולי וניל אבל זאת הכי מיוחדת).

לוודקה יש את הטעם הכי טבעי שוודקה יכולה להיות ולכן מאוד התלהבתי מהגרסה הזאת של אבסולוט.

שלישי הגיעה הפתעה בדמותו של ליקר אספרסו כלשהו שנקנה בדיוטי פרי במבצע וכלל לא חשבתי שיגיע, ולמרבה ההפתעה ממש אהבתי!.

הליקר אספרסו של יצרנית הקפה "Illy" היה מפתיע בטעמו, ושונה (לא בהרבה) מליקרי הקפה האחרים שאני מכיר אך ללא צל של ספק שהוא טוב יותר מהם, אפילו מהקלואה.

אז לסיכום שלב הטעימות אני רק יכול לומר שאני ממליץ בחום לקנות משקאות שעוד לא טעמתם כי זה עושה את זה מעניין.

לבסוף, הבטחתי אני אפרסם תמונות של הבר הביתי שלי אז בבקשה :

הספיד

המקפיא

סתם בקבוקים

עוד 2 בקבוקים

הדובדבן שבקצפת – הארון

לפני שאני מתחיל את הפוסט הזה, רציתי להתנצל בפני קוראיי הנאמנים על כך ששבועיים לא הופיע שום פוסט חדש וזאת עקב תקלות במחשב ושירות מילואים שאף פעם לא בא בזמן טוב..

אז לאחר שהסדרנו את העניין הזה אפשר להתפנות לעניינים החשובים באמת שהם לא אחרים מאשר סינגלים מאלטים וקרובי משפחתם.
הרבה ויסקי שתיתי בשבועיים האחרונים, זה התחיל ברויאל לוכנגר 12 ואייל אוף ג'ורה 10.
רויאל לוכנגר הוא ויסקי היילנדס טיפוסי והוא המאלט העיקרי בבלנד של ג'וני ווקר בלו לייבל, מאוד הזכיר לי את הגלנליווט ואין סיכוי שהייתי מבדיל ביניהם בטעימה עיוורת, אם לומר את האמת לא התלהבתי ממנו מאוד אבל בהחלט ויסקי שכיף לשתות ולשבת עליו זמן ארוך והוא תמורה טובה למחיר – 48 ש"ח.
האייל אוף ג'ורה היה הרבה יותר לטעמי, שוב פעם ויסקי עדין וכיפי ובלגימה הראשונה הוא הזכיר מאוד את הרויאל לוכנגר אבל בהמשך אפשר היה להרגיש את השוני, קצת מלוח, פחות מעושן, סיומת ארוכה ונעימה יותר ולכן בסיכום של שני הויסקי אני בהחלט יכול לומר שנהניתי יותר מהאייל אוף ג'ורה מה גם שמחירו – 43 ש"ח הוא בהחלט מציאה ויסיכימו איתי רבים.
ביום שישי הסיפור היה מעניין הרבה יותר.
בתור חובב ויסקי מושבע ואחד שיודע כמה דברים על ויסקי, עשיתי ערב טעימות ויסקי סקוטי לאבא שלי וחבריו, בסך הכל 20 ומשהו איש..
הערב היה בנוי מ5 סוגי ויסקי עם הסברים קצרים על כל אחד ועל כמה דברים שמסביב, הויסקי היו (לפי סדר הטעימה) :
בושמילס – נציג אירי, J&B – נציג הבלנדים, לדאייג - נציג הסינגלים הצעירים, טוברמורי 10- מאוזן שמשלב קצת מכל דבר וארדבג 10 – נציג הויסקיים המעושנים מאיילה.
יחד עם כל ויסקי הסברתי כל מיני דברים כמו ההסטוריה של הויסקי האירי והסקוטי עם התחייסות לאירועים מעצבים בתחום, עברנו בקצרה על דרך הכנת ויסקי, חוקי הויסקי הסקוטי והגדרותיו וכמובן אזורי הויסקי של סקוטלנד.
לסיכום אפשר היה לומר שהערב היה די מוצלח, גם מי ששותה ויסקי וגם מי ששותה פחות, כולם שתו ולמדו קצת פרטים מעניינים בכל מיני נושאים ולפי מה שהבנתי האנשים גם מאוד נהנו.
בסוף הערב פתחנו עוד בקבוק של גלנפידיך קאורן רזרב וממש נהניתי ממנו, ויסקי כבולי שממש לא מזכיר את אחיו התאום בן ה 12 הפשוט.
הקאורן רזרב הוא גלנפידיך 12 שיושן בחביות שהיה בהן ויסקי מאיילה ומשם הטעם הכבולי, אני ציפיתי לטעם עדין של כבול אבל אפשר היה להרגיש אותו יופי בויסקי, אבל מצד שני זה היה אחרי הארדבג אז אולי זה רק אני.

אני חושב שאפשר לומר שהיה סופ"ש די מוצלח מבחינת שתיית ויסקי ואני מאוד מקווה שהשבוע הקרוב יהיה לא פחות מוצלח בשבילי ובשבילכם ושנפגש בסופו בפוסט נוסף אז פשוט תבלו.

"קליינליש" ?? איזה סקוטי קורא לויסקי שלו "קליינליש" ??

זה קרה היום (יום שבת 1.12.07) כשיישבתי עם חברי הטוב תום באדיסון, והשם "קליינליש"  (14) צץ לו מבין השורות, אחרי הכל שמעתי הרבה המלצות עליו אבל לך תוציא 60 שקל על ויסקי שנשמע כמו השם של הרב המקומי. בכל מקרה אמרתי לעצמי שהיום זה היום שבו נטעם אותו לראשונה.

ואכן לא התאכזבתי, ויסקי עשיר, ארומטי להפליא, מלא בטעמים ופשוט תענוג צרוף שמתחיל בקצה של האף, עובר בחך, מתחת ללשון במורד הגרון ואפילו הכבד לא שוכח להודות על המתנה הנפלאה. הציניקים שבינכם יגידו שניתן לומר זאת על כל סינגל מאלט ואני בטח יסכים אבל אני מוכן להשבע שיש בו משהו מיוחד. לא הצלחתי לזהות בו יותר מדי טעמים אחרי הכל כששותים לפרויג בכמות מסחרית אז קשה להתרגל למשהו אחר אבל מה שכן זיהיתי בו זה סיומת מעושנת משהו ואולי אפילו משהושמזכיר תפוזים או פירות הדר מה שבטוח זה שהויסקי הזה בהחלט נכנס לרשימת הקניות שלי וזה ממש לא בא ברגל.

באמצע השבוע יצא לי לשתות עוד ויסקי בפעם הראשונה, אני יודע שרבים מכם יצחקו עלי ואולי יוסיפו תמיהה ופליאה על כך שמישהו שקורא לעצמו חובב ויסקי לא טעם עד היום את הויסקי הזה אבל להגנתי יאמר שבכל פעם שרציתי קרא שבסוף הלכתי על משהו אחר אבל לבסוף טעמתי אותו, הגלנליוט 12

אם לומר את האמת לא התלהבתי ממנו יותר מדי, נכון שתענוג לשתות אותו וזה ויסקי נהדר אבל ציפיתי ממנו להרבה יותר. ניסיתי ובאמת שניסיתי להריח, להרגיש, למצוא בו משהו לכתוב עליו אבל פשוט לא הצלחתי, לא היה בו שום דבר בולט או ייחודי שאפשר להרגיש ולהגיד עליו " זה גלנליווט".

אם אני יסכם שבוע לפי כמות ואיכות הויסקי ששתיתי בו אני יכול להגיד שהיה שבוע בינוני שנגמר בצורה נפלאה ואני מקווה שככה יתחיל השבוע הקרוב.

אז שיהיה גם לכם שבוע טוב ותגידו מה אתם חושבים על הויסקי המדוברים, מעניין אותי לשמוע.

כששמעתי שגראנטס 12 ו18 זכו לכל מיני פרסים – לא התרשמתי, אחרי הכל גראנטס הוא די בתחתית הרשימה אצלי וכך גם אמרתי לידיד פיני אך למרבה ההפתעה הוא טען בתוקף שה 12 וה 18 הם שונים לגמרי ושאפשר לשתות אותם בכיף ואז הוא הציע שנערוך טעימה עיוורת של כמה ויסקים סקוטים ונראה את ההבדל.

פיימוס גראוס, גוני רד לייבל, דיוארס, שיבאס ריגל, גראנטס 12 בורבון פיניש, וגראנטס 18 פורט פיניש הם הויסקי שנטעמו והמסקנות היו די ברורות. הגוני אדום,שיבאס ופיימוס גראוס קיבלו את הציונים הנמוכים, מקום שלישי הגיע גראנטס 18 מקום שני (למרבה ההפתעה) הדיוארס הפשוט והעממי וגראנטס 12 זכה למקום הראשון.

לומר את האמת לא הערכתי מספיק את הדיוארס שבאותו ערב התרשמתי ממנו מאוד, וכל זה כמובן לא מוריד מהגראנטס שבאמת החליק יופי בגרון במין מרקם שמנוני עדין ואלגנטיות לא אופיינית.  אני אמנם עדיין איתן בדעתי ששום ויסקי סקוטי לא יכול לגרום לחצי מההנאה שנותן סינגל מאלט אך אפשר ללמוד מהערב לא לפסול שום ויסקי מראש והדרך הכי טובה להוכיח לעצמך מהו ויסקי טוב זה בטעימה עיוורת.

שיהיה סופ"ש מצוין ותבואו לבקר.