הסיפור שכן נגמר, לבינתיים. אפריל 8, 2008
Posted by danifeldsher in ויסקי, יין, ליקרים.trackback
אז נגמרה לה תקופת המבחנים ויוצאים לפגרה אבל רק של שבועיים.. כי אחרי זה מתחילה עוד אחת.. אבל לא בשביל זה נתכנסנו פה אלא בשביל לדבר על מה שאנחנו באמת אוהבים - אלכוהול.
אז לפני הכל.. שבוע שעבר יצא לי לטעום 3 יינות שאני מזהיר אתכם שלא תתקרבו אליהם ושמם הם : ז’אן בלמון - קברנה, וקאזה דה לואיג’י (צ’ילה) מרלו וקברנה. יש דבר כזה יין לא טוב ויש יין גרוע. אלה גרועים..
נמשיך הלאה..
הפעם אירוע משמח לשם שינוי. אחד הלקוחות הקבועים בפאב הזמין גלנפידיך 21, ותו”כ כדי דיבור על ויסקים שאנחנו אוהבים סיפרתי לו שלא יצא לי לטעום עדיין את הגלן שלו. באותו רגע הוא אמר לי להביא כוס ומפה לשם הנה אני שותה גלנפידיך 21. ההתרגשות הייתה רבה, לא כל יום יוצא לי לטעום ויסקי ברמה הזאת.
בשלב ההרחה העץ בלט מאוד ואפשר היה להרגיש שלרום יש קשר חויסקי הזה (סיומת בחבית רום). הצבע הכהה והריח החזק בישרו על ויסקי מורכב מעניין ואולי אפילו שונה ממה שהכרתי אבל להפתעתי הוא לא היה כזה. הרום בהחלט מורגש היטב אבל בטעימה עיוורת בחיים לא הייתי נותן לו 21.. ציפיתי להרבה יותר. הסיומת שלו דווקא הייתה טובה וארוכה ושם זה כבר כאילו שתיתי הרגע רום. באותו משמרת, ראיתי שבבקבוק של הגלנפידיך 15 נשארה כמעט מנה והחלטתי לקנות אותה לכל מקרה שיהיה לי בבית, אם פתאום יתחשק לי.. וכך נוספה לבר הביתי מנה של גלנפידיך 15.
עוד דבר מאוד מעניין שרציתי לספר עליו זה ליקר שאני מאוד מאוד אוהב ולטעמי זה הליקר הטוב ביותר שמיוצר בארץ.
הסיפור מאחורי הליקר הזה הוא שזה בעצם ברנדי תפוזים של כרמל בשם “סברה” שאני בטוח שכולכם מכירים.. אין מה לומר, מתוק חזק, מעניין ואם תשאלו אותי - טוב בהרבה מהקוואנטרו או הגרנד מרינייה שנפוצים היום בעולם ומחירו הוא 90 ש”ח בלבד.. כמעט שליש מהשאר. ממליץ לכולכם.
לא רציתי להעמיס היום אבל בפוסט הבא ידובר על טעימות של ויסקי מאוד מיוחדים.. אז תהנו לכם ונפגש בשמחות.. יאללה פרארי !!
דבר ראשון - ברוך שובך. כבר חשבתי לרגע שנעלמת. מקווה שהמבחנים עברו בהצלחה.
לגבי הפידיך 15 - לדעתי לפחות (טעמתי אותו בחנוכה האחרון), אם אתה יכול לקבל את הכסף שלך בחזרה - הנה הזדמנות טובה לעשות את זה. הוא לא משהו…
העץ בולט בו מדי (כן - יש דבר כזה עץ וכבול שמאפילים על ויסקי טוב, אתה יכול לבדוק את זה עם ארדבג 17 שנה, למשל), והוא לא משאיר לויסקי שום אפשרת להתפתח.
לגבי הפינישים - דעתי השתנתה בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז הטיול בסקוטלנד. היתה תקופה שאהבתי את זה יותר. אפילו טעמתי ARRAN בפיניש של רום שהיה נחמד מאוד בטיול, אבל בסופו של יום - הפינישים, לרוב, הם פשוט פחות טובים. אני מעדיף התפתחות טבעית בחבית.
אני דווקא מחבב את הגלנפידיך 15 ולראיה זה הבקבוק היחיד מהמזקקה שקניתי. ה-12 הרבה יותר קל לשתיה אמנם אבל ה-15 יותר מעניין בעיני. שליש מהחביות שלו אכן חדשות (שליש ברבן, שליש שרי) - אבל זה מוסיף לו תבלון עישון (מקליית העץ) וגוף, ואני נהנה ממנו מאוד.
כנראה שזה עניין של טעם וריח.
לא יצא לי לשתות הרבה פינישים ככה שקשה לי לומר שהם פחות טובים, וכרגע אני עדיין נטול דעה בנושא.. אני מקווה שאני גם יאהב את ה15.. אם הוא יהיה טוב אז נקנה בקבוק.. אם לא אז הלכה מנה.
איך הגלנפידיך 18 ?
האמת - את ה-18 לא טעמתי עדיין. באיזשהו שלב הבנתי שיש יותר מדי ויסקים של המזקקה הזו שאני פשוט לא מתלהב מהם, אז הפסקתי לבדוק, לטובת דברים מעניינים יותר.
לגבי הפינישים למיניהם - בטיול המזקקות ההוא, לא מעט אנשים שפגשנו בדרך, אמרו לנו שהפינישים פחות טובים משמעותית. כאמור - נתקלתי בכמה יוצאי דופן, כמו אותו ARRAN, וגם פינישים של Benromach שהיו מעולים (הפורט והטוקאי), אבל יצא לי לטעום הרבה יותר פינישים שהיו פחות טובים. קח לדוגמא את הקלים ביותר להשגה בארץ היום - הגלן מוראנג’י: גרסת ה-18 שנה מצויינת. בטח שהרבה יותר טובה מ-3 הפינישים שטעמתי עד כה: פורט, מדירה ובורגונדי.
אז כמו שאמרתי.. אני עדיין בשלב שאני מתלבט לגבי דעתי בנושא, מה גם שיש עוד כלכך הרבה ויסקי שאני רוצה לטעום והם בגדר MUST ככה שרק אחרי זה אני יוכל באמת לנקוט עמדה.
את הגלנפידיכים שטעמתי עד כה לא אהבתי יתר על המידה אבל טוב שיש בבית.