מחשבות של שיכור מהחיים

אחר צהריים בהיר, באמצע טורניר פרו אבולשן סוער בפלייסטיישן מצלצל הטלפון, אני בודק מי זה שעבורו אני יעצור משחק חשוב כלכך ומסתבר שטוב שעניתי.

מהצד השני היה חבר שידע שאני מחפש עיסוקים בעיר מגורי החדשה (חיפה) ושאל אם אני מעוניין לעבוד איזה יום בתור מטעים יין באירוע של חברת הכרם בחיפה שבו ייטעמו יינות "קולומביה קרסט" בנוכחות מנכ"ל היקב מר אל פורטנוי. בלי לחשוב פעמיים עניתי בחיוב וכך מצאתי את עצמי מוזג יין לכל העוסקים בתחום האלכהול באזור הצפון. אני לא אפרט על הערב עצמו אבל מה שחשוב זה שבסופו חזרתי הביתה עם 5 יינות ועליהם אני דווקא כן ארחיב.

המאכזב מכל החמישה הוא דווקא השרדונה 2004 שבא עם הרבה ציפייה והמלצות ומה אני יגיד לכם ? לא להיט.. אני אמנם לא שותה יין הרבה ולא ניחנתי בחושים על טבעיים אבל בקושי הצלחתי לנתח טעמים מהיין הזה.. משהו שמזכיר אגוזים אולי קצת פרות הדר אבל לא יותר מזה.

לעומת השרדונה, הריזלינג והגוורצטרמינר 2005 דווקא כן מצאו חן בעיני מאוד. הגוורצ כשמו כן הוא, נעים מאוד ומסקרן, מלא בטעמים שונים ומגוונים שבכל לגימה מרגישים משהו שונה.. פעם גוון פרחוני ופעם אגוזי, לפעמים פירותי אבל גם מריר. הריזלינג גם הוא הפתיע לטובה ומתיקות נעימה מאוד גרמה לכך שאפילו הלכתי וקניתי אחד (אני לא קונה יין כמעט בכלל).

הקברנה סוביניון והמרלו 2005 היו תענוג גם כן, אמנם לא אותה הנאה מהשניים הקודמים אבל בוודראי שעמדו בכבוד בציפיות. אם תבקשו ממני המלצה ליין אז על הריזלינג והגוורצטרינר אני ממליץ בחום ואני חושב שזה תמורה נאה מאוד למחיר (בסביבות 50 ש"ח) ואילו לגבי האחרים אני לא חושב שאמליץ עליהם אבל אם בכל זאת אתם מחפשים לטעום משהו שונה אז תנסו ותגידו מה דעתכם.

ודבר קטן נוסף שקצת לא קשור.. קראתי היום באחד העיתונים ציטוט של בכיר סורי שאמר " אנחנו באים לדבר על הגולן". תחשבו איזה מצחיק זה יהיה אם אולמרט יבוא ויגיד להם " בואו נדבר על הגולן. מתי פעם אחרונה עשיתם את הג'ילבון ??"

אז שיהיה שבוע טוב..

כששמעתי שגראנטס 12 ו18 זכו לכל מיני פרסים – לא התרשמתי, אחרי הכל גראנטס הוא די בתחתית הרשימה אצלי וכך גם אמרתי לידיד פיני אך למרבה ההפתעה הוא טען בתוקף שה 12 וה 18 הם שונים לגמרי ושאפשר לשתות אותם בכיף ואז הוא הציע שנערוך טעימה עיוורת של כמה ויסקים סקוטים ונראה את ההבדל.

פיימוס גראוס, גוני רד לייבל, דיוארס, שיבאס ריגל, גראנטס 12 בורבון פיניש, וגראנטס 18 פורט פיניש הם הויסקי שנטעמו והמסקנות היו די ברורות. הגוני אדום,שיבאס ופיימוס גראוס קיבלו את הציונים הנמוכים, מקום שלישי הגיע גראנטס 18 מקום שני (למרבה ההפתעה) הדיוארס הפשוט והעממי וגראנטס 12 זכה למקום הראשון.

לומר את האמת לא הערכתי מספיק את הדיוארס שבאותו ערב התרשמתי ממנו מאוד, וכל זה כמובן לא מוריד מהגראנטס שבאמת החליק יופי בגרון במין מרקם שמנוני עדין ואלגנטיות לא אופיינית.  אני אמנם עדיין איתן בדעתי ששום ויסקי סקוטי לא יכול לגרום לחצי מההנאה שנותן סינגל מאלט אך אפשר ללמוד מהערב לא לפסול שום ויסקי מראש והדרך הכי טובה להוכיח לעצמך מהו ויסקי טוב זה בטעימה עיוורת.

שיהיה סופ"ש מצוין ותבואו לבקר.                                                                           

"אנחנו נממן כל קורס מקצועי שתבחר ! " אמרו לי הורי במחשבה שאני ילך לאיזה קורס חשבונאות או מחשבים מתקדם אבל מה שבטוח זה ש"אני רוצה קורס ברמנים" הם לא ציפו לשמוע… אבל בלתת ברירה נאלצו לעמוד בהסכם וכך הכל התחיל.

כבר בשיעור הראשון שמתי לב שאני היחיד שמעניין אותו השיעור יותר מאשר השתייה בסופו.. (הודות למורי ורבי רונן צור) כמובן שבשיעור השלישי כבר דיקלמתי את כל סוגי המותגים, ההגדרות, הכוסות וצורות ההגשה ובשיעור השישי כבר התקלתי את מורי בשאלת "מי זה המאסטר דיסטילר של ג'ק דניאלס ??", שאלה לא אופיינית בעליל בקורס ברמנים של היום… מפה לשם סיימתי את הקורס וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. והנה אני היום, רוצה ללמוד ולהכיר עוד יותר מפעם אבל גם עם מספר לא מבוטל שלא תובנות, ניסיונות והמלצות שאותם אני רוצה לשתף אתכם.. אז קחו כוס לואו-בול, תמלאו אותה בנוזל חום-צהוב המכונה "ויסקי", תוסיפו קרח לפי טעמכם ואיך אומר איש גדול בשם מודי בר-און בפשטות, "תבלו".