מחשבות של שיכור מהחיים

אז ביום שישי ה 16.5.08 התקיים לו פסטיבל הבירה במערבות בחנות-קפה “בית היין”.

הפסטיבל היה ממש נחמד והייתה שם אחלה אווירה, הרבה בירה, משחקים ודוכני אוכל ומוצרים נלווים רק כמה דברים העיבו עליו.

יחסית לאירוע בסדר גודל קטן ושכונתי שכזה המחירים הם די גבוהים.. 30 ש”ח כניסה ? על מה ? על כוס טעימה ? נראה לי קצת מוגזם במיוחד לאור העובדה שזה לא מזכה אותך בשום טעימה של בירה.

כמו כן נראה לי גם שלשלם 5 ש”ח על כל קופון טעימה של בירה זה די יקר ולא אטרקטיבי, לדעתי 60 ש”ח היו מחיר די טוב כדי לכסות גם כניסה לאירוע וגם קופון טעימה מכל אחת מהבירות. היו גם הגרלות ופרסים אבל 24 פרסים ?? רבע מזה היה מספיק במיוחד לאור העובדה שהם גם לא היו כאלה מציאות.. אבל עזבו חארטה - נדבר על קצת בירות ??

להלן הבירות שטעמתי, חוות דעת קצרה וציון כללי שלי לבירות מ1 עד 5.

דאנסינג כאמל PALE ALE - קלילה, מתקתקה ומאוד נעימה - 4

דאנסינג כאמל MIDNIGHT STOUT - סטאוט יחסית קליל, כיף לשתיה, לא מריר מדי ומלא בטעמים - 4

מונט’יס בלק - פחות אהבתי אותה מה “רד” אבל בירה טובה ומאוד מומלצת - 4

מונט’יס רד - מאוד נהניתי, אולי מספר 2 מהבירות שטעמתי, מלאה בטעמים ומומלצת - 5

מנפרד סטאוט - לא אהבתי (וזה בעדינות..), טעם דלוח משהו ובכלל לא טוב לשתיה - 2

מנפרד (רגיל) - לא אהבתי (וגם זה בעדינות..) אותה חווד כמו הקודמת - 2 (זה עדיין בירה..)

סמיקלאוס - 14% שתאמת ? פחות מורגשים אבל הרגשתי דברים כמו וניל ודבש וממש אהבתי - ציון מושלם - 5

צ’אנג - חסרת טעם דלילה - 1

סמואל אדמס - הטובה והמוכרת - 4

פאולנר - כיפית כרגיל, מאוד מזכירה ויינשטפן - 4

ניובורג - חלשה ודלילה משהו אבל בכל זאת היה שם משהו שאהבתי - 3

אז אתמול היה יומלדת לחברה טובה מהלימודים ונאספנו עם עוד כמה חברה לחגוג לה אותו (בערך 10 איש).

 נתחיל בברכת מזל טוב ענק !! ללאנה ועד 120.. היה תענוג וממש נהניתי, אז תודה לך על אירוע פצצתי.

למה אני מספר את זה פה ? כי היה גם אלכוהול. והרבה.

הכל התחיל בסנגריה (אריזה של כמה ליטרים טובים..) ששתיתי ממנה 3 כוסות ונהניתי מכל אחת מהן, מתוק, עדין, ותענוג לשתיה.

אחרי זה הגיעו הסטייקים והיינות, התחלנו בכמה יינות פשוטים שאני לא זוכר את שמם וכנראה שאני גם לא אמור לזכור, עד שהגיע היין האדום המבעבע שבנוסף לזה שהיה ממש טעים לקחתי חלק ממנו הביתה.. (תודה לעמית שחשב שהוא נהג פורמולה 1 אחרי מירוץ ודאג שכולנו נשתתף בשמחה.. כולל החולצה הלבנה שלי..).

לאחר מכן 2 בקבוקי הרדיס וויאג’ שדי אהבתי (בלנד של פטיט ורדו ועוד משהו..) שנגמרו במהירות.

לפני שהבקבוקים האלה נגמרו הגיע קברנה סוביניון Selected של יקבי כרמל שגם לא היה להיט אבל היה סיפתח ליינות ישראלים מצויינים אחרים.

הקברנה סוביניון 2006 של יקב רות היה תענוג - אדמתי, בשרני, וממש נהניתי ממנו.

צרעה (יודן הילס ? 2004 ) - היה גם כן טוב. לא זוכר רשמים מדויקים אבל אני כן זוכר שהוא יהיה הקנייה הבאה שלי.

בין לבין רצו גם בקבוקים של סמירנוף, לימונצ’לו וילה מאסה,ג’וני בלק לייבל ועוד איזה יין של עמק האלה שאני לא זוכר איזה ומאיזה שנה אבל גם הוא היה טוב..

בכל מקרה, כמו שאתם מבינים היה ממש כיף ועוד חודש כשלי תהיה יומלדת (28.5) אז העניינים צפויים לחזור על עצמם..

אז חלף לו שבוע.. שהתחיל בצורה זועתית אבל הלך והשתפר..

כמו שחלקכם יודעים, הלכתי שבוע שעבר למסעדת אושי אושי בקניון ארנה, במרינה של הרצליה פיתוח. מה אני יגיד לכם ? רק השם והלוקיישן מבשרים טובה השאר ממש לא.. לאחר שלא הייתי בבית 3 חודשים, החלטנו ללכת למסעדה.

עיון קצר בתפריט לא השאיר הרבה מקום למחשבה, צלחת פירות ים, סושי, בשר כלשהו ויין - קיאנטי רופינו 2004.

כשקיבלנו את המנות (שהיו נהדרות) והיין הכל נראה טוב, אבל אז החל הקרקס.. זה התחיל מזה שעבור יין שהמקום קונה ב 40 שקל ומוכר ב 125 היית מצפה שיפתחו אותו בצורה טובה ואפילו בסיסית אבל מה לעשות שלקח למלצר משהו כמו 4 דקות לחלוץ פקק והוא עשה זאת כאילו זאת פעם ראשונה מזה שנים רבות שהוא עושה זאת.

לאחר שהמלצר (אני מעריך חייל משוחרר או לקראת סוף שירות) קרא לאבי “אחי” אמרנו ניחא, ושתינו כוס יין. היין לא היה רע אבל גרוע בהרבה ממש שציפינו.. כשהסתכלתי על הבקבוק ראיתי שרשום מאחורה “קיאנטי רופינו - 2006″ שמה שאנחנו הזמנו היה 2004.

אני לא בכיין, ולא לקוח קשה ואני עצמי עובד בתחום ויודע כמה מתסכלים יכולים להיות לקוחות אבל זה כבר באמת היה חוצפה, כששאלתי את המלצר לפשר העניין הוא ענה לי “ככה זה אצלנו”, לא תשובה שהיית מצפה לקבל, וביקשתי שיבדוק אם נעשתה פה טעות אבל הוא המשיך בשלו. לאחר ש”הצלחתי לשכנע” אותו לדבר עם אחמ”ש הוא חזר עם אותה תשובה. הבנו את הרמז, הזמנו חשבון והלכנו. כשהתקשרתי יום אחרי למסעדה, הם עשו לי טובה שבכלל הקשיבו לי ולא רצו לתת לי לדבר עם אף אחד ממנהלי המקום ורק לאחר שהצגתי את עצמי כעיתונאי ואמרתי להם ש200,000 איש הולכים לקרוא ביקורת כל כך גרועה, רק אז הם לקחו ממני טלפון וכעבור 5 דקות מנהלת המקום חזרה אלי. די ברור היה מה שהיא תגיד -התנצלות, הבטחה לבירור, והזמנה לחוויה מתקנת שדחיתי בנימוס…

אתם שואלים מה היה טוב ?

יום אחרי שתיתי לראשונה גלנמורנג’י שרי פיניש, ולא האמנתי כמה מתוק הוא היה. הייתי פשוט בהלם. זו לא הייתה מתיקות עדינה או וניל כלשהוא שהזכיר מתיקות, זה היה בפרוש משהו כמו שהוסיפו לזה דש מי סוכר. לאחר ששתיתי את הויסקי נזכרתי ששתיתי קולה לפני זה אבל לא נראה לי שזה מה שנתן את הסוכר, מכל מקום ביום א בעבודה הייתי חייב לברר את הסוגיה. ניגשתי לאדם (מנהל האייריש האוס) והעליתי בפניואת המקרה. בלי לחשוב פעמיים, אדם הוריד מהדיספליי את הבקבוק המדובר ונתן לי לטעום . ואכן, שום זכר לסוכר.

עד לכאן הפעם.. אני והבאומור 12 שבידי מאחלים לכם שיהיה לכולם פסח שמח וכשר (למי שרוצה..)

אז נגמרה לה תקופת המבחנים ויוצאים לפגרה אבל רק של שבועיים.. כי אחרי זה מתחילה עוד אחת.. אבל לא בשביל זה נתכנסנו פה אלא בשביל לדבר על מה שאנחנו באמת אוהבים - אלכוהול.

אז לפני הכל.. שבוע שעבר יצא לי לטעום 3 יינות שאני מזהיר אתכם שלא תתקרבו אליהם ושמם הם : ז’אן בלמון - קברנה, וקאזה דה לואיג’י (צ’ילה) מרלו וקברנה. יש דבר כזה יין לא טוב ויש יין גרוע. אלה גרועים..

נמשיך הלאה..

הפעם אירוע משמח לשם שינוי. אחד הלקוחות הקבועים בפאב הזמין גלנפידיך 21, ותו”כ כדי דיבור על ויסקים שאנחנו אוהבים סיפרתי לו שלא יצא לי לטעום עדיין את הגלן שלו. באותו רגע הוא אמר לי להביא כוס ומפה לשם הנה אני שותה גלנפידיך 21. ההתרגשות הייתה רבה, לא כל יום יוצא לי לטעום ויסקי ברמה הזאת.

בשלב ההרחה העץ בלט מאוד ואפשר היה להרגיש שלרום יש קשר חויסקי הזה (סיומת בחבית רום). הצבע הכהה והריח החזק בישרו על ויסקי מורכב מעניין ואולי אפילו שונה ממה שהכרתי אבל להפתעתי הוא לא היה כזה. הרום בהחלט מורגש היטב אבל בטעימה עיוורת בחיים לא הייתי נותן לו 21.. ציפיתי להרבה יותר. הסיומת שלו דווקא הייתה טובה וארוכה ושם זה כבר כאילו שתיתי הרגע רום. באותו משמרת, ראיתי שבבקבוק של הגלנפידיך 15 נשארה כמעט מנה והחלטתי לקנות אותה לכל מקרה שיהיה לי בבית, אם פתאום יתחשק לי.. וכך נוספה לבר הביתי מנה של גלנפידיך 15.

עוד דבר מאוד מעניין שרציתי לספר עליו זה ליקר שאני מאוד מאוד אוהב  ולטעמי זה הליקר הטוב ביותר שמיוצר בארץ.

הסיפור מאחורי הליקר הזה הוא שזה בעצם ברנדי תפוזים של כרמל בשם “סברה” שאני בטוח שכולכם מכירים.. אין מה לומר, מתוק חזק, מעניין ואם תשאלו אותי - טוב בהרבה מהקוואנטרו או הגרנד מרינייה שנפוצים היום בעולם ומחירו הוא 90 ש”ח בלבד.. כמעט שליש מהשאר. ממליץ לכולכם.

לא רציתי להעמיס היום אבל בפוסט הבא ידובר על טעימות של ויסקי מאוד מיוחדים.. אז תהנו לכם ונפגש בשמחות.. יאללה פרארי !!

בימים אלו אני מעוניין לשנות טיפה את העיצוב של הבלוג כך שניתן יהיה להוסיף כל מיני אפשרויות שהעיצוב הנוכחי לא מאפשר.

השאלה שלי אליכם היא מה הייתם רוצים לראות ומה לא ?

 מה חסר לכם בבלוג או שנראה לכם מיותר ?

כל הצעה\רעיון\ביקורת תתקבלנא בברכה.

ה”(ב)” באמצע לא קשורה זה פשוט התאים..

אבל לא התכנסנו כאן כדי לדון בבחירות המשעממות של ארה”ב.. מילא מישהו שם היה שותה איזה סינגל אבל כמו שזה נראה יש שם קרב בין גין-טוניק לבין מים מינרלים אז עזבו אתכם..

אני אוהב קיץ. מאוד אוהב קיץ. למה ? כי זה ההפך מחורף שאותו אני שונא.. וחוץ מזה, אפשר להתחיל להוציא את משקאות המקפיא הנפלאים ובראשם צועד בפער ניכר הבקבוק הירוק הארוך והצר. הוא צכ’י ואפילו טוב יותר מקני ויליאמס - שמו בישראל - בחרובקה.

הטעם הנפלא של הבחרבוקה מסביר למה כל קיץ אני מסיים משהו כמו 8 בקבוקים.. הוא פשוט משקה שכיף לשתות בכל זמן, אחרי ארוחה, בים, סתם קפוא, בקוקטיילים ובקיצור בכל זמן. הוא מר אבל במידה הנכונה , עשבוני כמו שצריך, מתוק אבל כזה שכיף לשתות, חזק אבל לא דופק תראש והכי חשוב שהוא זול. פשוט תענוג. אז תעשו לעצמכם טובה ותמזגו כוסית ולחיים ! (מי שאין לו שירוץ יקנה)

חוץ מזה החלטתי לטעום עוד מלבק, מלבד הארג’נטו והפעם היה זה תורו ה”אלאמוס”.

יין טוב, לא מדהים אבל בהחלט כזה שכיף לשתות, כמעט שחור בצבע, מרגישים היטב תבלינים ואפילו טיפה אדמה, לא פירותי אבל בהחלט מעניין ושווה את הכסף - 45 שקלים.

וסיפור מצחיק אחרון.. לפני איזה שבוע נכנס תייר סקוטי לפאב שבו אני עובד, וקורא לי “סיר”. אני בצחקוק רב אומר לו “i dont think i am old enough that you can call me sir” אז הוא גם צוחק ואומר לי “any one who pours me a guinness is old enough to be called sir”. 10 דקות אחרי זה נכנס חבר שלו וקורא לי “gentelman..”… פשוט חולה על הבריטים האלה ! חבל שאין להם נבחרת טובה..

 בפוסט הבא רשמי טעימה של גלנפידיך 21..

היום הסט. פטריקס דיי, רק רציתי לאחל לכל עם ישראל המרגיש ביום חג זה את חציו האירי חג שמח וגינס קרה מתמיד !!

 ומצורפות התמונות של הויסקי החדשים שהגיעו בחודש האחרון..

משמאל לימין: אולד פאולטני 12, באומור 12, טמנוולין 14, גלן מוראי 12, אוכנטושן 10.

אלא גם יין בכלל לא רע.

יצא לי לטעום מספר יינות היום, 3 מהם, מגיעים מיקב ארג’נטו הארגנטינאי- מרלו, מלבק, וקברנה סוביניון.

היקב קם בשנת 1999 במנדוזה,ארגנטינה ומשמעות השם זה כסף (המתכת..), האזור שבו ממוקם היקב זה האזור המרכזי בארגנטינה לייצור יין ו80% מיינות ארגנטינה באי מהאזור הזה שנמצא למרגלות האנדים בגבולה המערבי של ארגנטינה (פרובינציית מנדוזה).

 שלושת היינות מבוססים על אותו ענב בלבד (100% מרלו\100% מלבק\100% קברנה סוביניון) ואפשר להרגיש זאת היטב ביין ואי אפשר להתבלבל ביניהם כל אחד מהם עונה בצורה קלאסית לסוג ממנו עשוי.

הקברנה פירותי, גוף בינוני, מעט חמצמץ ומאוד נעים לשתיה. המלבק (פעם ראשונה שאני שותה כזה) גם כן היה מאוד נעים לשתיה ואפילו נהניתי ממנו יותר והצלחתי לפרק אותו הרבה יותר בקלות אבל הוא גם הראשון ששתיתי ככה שאולי זה לא חוכמה (חבל שיש כאלה רק בארגנטינה). המרלו היה גם כן מאוד אופייני לסוגו, מאוד מפולפל ולא קל לשתיה כמו האחרים וממנו קצת פחות נהניתי. בנוסף טעמתי עוד איזה מרלו צרפתי “ז’אן בלמון” שגם הוא לא היה משהו ובשבילו אף נזקקתי למרקקה.

הארג’נטואים מיובאים לארץ ע”י חברת הכרם ומחירם הוא בסביבות ה 45 ש”ח שזה נותן אחלה תמורה למחיר וממש אפשר להנות מהיינות האלו.

לסיום רק רציתי לספר שיש למה לצפות כי קיבלתי 3 ויסקי חדשים - אולד פולטני 12, אוכנטושן 10 וטמאוולין 14 (מבוקבק עצמאית ע”י גורדון ומקפיל) ובקרוב מאוד רשמי טעימה אז נפגש בשמחות

הפוסט הזה (ששוב מגיע אחרי הרבה מאוד זמן..) יוקדש למשקאות החדשים בבר שלי ולבר עצמו.

 אז אמא שלי חזרה מארה”ב עם סל קניות ולמרות שידעתי מה מגיע, בכל זאת התרגשתי כמו ילד קטן כשפתחתי את האריזה מהמשקאות החדשים.

ראשון יצא לו הג’ים בים תוית צהובה.

ויסקי שיפון, זהו ויסקי אמריקאי שלפי חוק צריך להכיל לפחות 51% שיפון וכל היתר יכולים כל שאר סוגי הדגנים שהנפוצים שבהם הם תירס ושעורה מונבטת. מעולם לא טעמתי ויסקי שיפון ולכן לא היה לי אכפת לקנות אותו למרות הסיכוי שאתאכזב, וכך קרה - התאכזבתי. הויסקי אמנם ייחודי ושונה מכל מה שטעמתי עד כה, הוא אפילו לא מזכיר שום בורבון, טעמו מריר מדי וקשה לשתיה (מזכיר קצת את הג’ים השחור), גם האפטרטייסט שלו לא להיט ותשכחו מלנסות להבחין בטעמים כלשהם עקב החספוס המאוד דומיננטי שלו אבל בסופו של דבר - תמיד טוב שיש אחד כזה.

לאחר האכזבה מהויסקי נפתח לו ה”אבסולוט ניו אורלינס“.

אבסולוט ניו אורלינס, זוהי וודקה בטעמים (ניחוחות) של מנגו ופלפלים שחורים מבית היוצר השבדי וגאון הייצור של וודקה אבסולוט. הבקבוק שברשותי הוא אחד מתוך 32,000 בקבוקים בלבד! שיוצרו מהגרסה המיוחדת הזאת, שכל הרווחים ממכירותיה ייתרמו למען נפגעי הוריקן “קתרינה” בעיר ניו אורלינס בארה”ב. הציפייה לא הייתה גבוהה כי וודקה זו וודקה בסופו של דבר, אבל עוד בשלב ההרחה הבנתי שאני עומד לטעות. ולוודקה יש ריח ממש טבעי וטוב של הטעמים האלה. גם שלב הטעימה לא אכזב ואני חושב שזאת הוודקה בטעמים הראשונה שאהבתי ! (סליחה-השלישית, הראשונה זו סמירנוף תפוח והשניה זה סטולי וניל אבל זאת הכי מיוחדת).

לוודקה יש את הטעם הכי טבעי שוודקה יכולה להיות ולכן מאוד התלהבתי מהגרסה הזאת של אבסולוט.

שלישי הגיעה הפתעה בדמותו של ליקר אספרסו כלשהו שנקנה בדיוטי פרי במבצע וכלל לא חשבתי שיגיע, ולמרבה ההפתעה ממש אהבתי!.

הליקר אספרסו של יצרנית הקפה “Illy” היה מפתיע בטעמו, ושונה (לא בהרבה) מליקרי הקפה האחרים שאני מכיר אך ללא צל של ספק שהוא טוב יותר מהם, אפילו מהקלואה.

אז לסיכום שלב הטעימות אני רק יכול לומר שאני ממליץ בחום לקנות משקאות שעוד לא טעמתם כי זה עושה את זה מעניין.

לבסוף, הבטחתי אני אפרסם תמונות של הבר הביתי שלי אז בבקשה :

הספיד

המקפיא

סתם בקבוקים

עוד 2 בקבוקים

הדובדבן שבקצפת - הארון

השם של הפוסט הזה הוא הדרך היחידה שבה הצלחתי לקשר בין כל הנושאים שאני עומד לכתוב עליהם.

אז כמו שאתם יודעים (או עכשיו מגלים) תקופת המבחנים החלה ומה אני יגיד לכם - לא תענוג גדול. אני מעדיף לשתות קוקטייל שמורכב חצי חצי מבירה חצי מבנדיקטין גרוס בבלנדר עם פלפל חריף ושרימפס מאשר ללמוד שוב מבוא לכלכלה א.  הייתי חייב להכניס את מרמור הלימודים אבל מעתה אשתדל לא לערב אותו בפוסט.

תחילה אני רוצה להתייחס ליין שטעמתי ומאוד אהבתי - קברנה סוביניון של יקב רות. 

טעמתי 2 יינות שלהם - את הקברנה סוביניון ובלנד של שיראז ומרלו. את השיראז-מרלו לא כלכך אהבתי למרות שהוא מיושן שנתיים בחבית הוא מרגיש מאוד צעיר אולי אפילו צעיר מדי ובנוסף הוא היה לי טיפה חמוץ מדי. הקברנה לעומתו היה ממש טוב כמו שקברנה צריך להיות, קשה לי להצביע במדויק על טעמים אבל כן זיהיתי כל מיני מרכיבים שמזכירים יער ואפשר לומר בוודאות ששנה וחצי בחבית עשתה לו רק טוב, הגוף מלא והסיומת מפולפלת וכל אלה הופכים אותו לבן זוג מושלם לארוחה בשרית טובה.

נושא נוסף שרציתי לתת לו במה הוא נושא הפרסומות הסמויות (שכבר לא כלכך סמויות) בפורומים. לי באופן אישי כבר מזמן נמאס מזה שכשאני מבקש המלצה לוויסקי או וודקה אני מקבל תגובה כמו ” וודקה ו-וויסקי יש הרבה אבל כשאני רוצה ממש להתפנק אז אני פותח בקבוק של ברקן דומיין ולא נשאר ממנו כלום!! ” ולכן אני באופן אישי כבר מזמן לא מתקרב למוצרים שמפורסמים בצורה סמויה בפורומים. לאחרונה כשהפרסומות האלה הופכות להיות יומיומיות זה מתחיל להרוס את הכיף שבפורום ולכן רציתי לעשות 3 דברים בנושא : 1) לעורר את מי שעוד לא קלט שההמלצות על יינות של סגל,ברקן והליקר קוזה נרה הם פרסומות. 2) לומר מילה טובה לליאור מהפורומים ש”צד” את הפרסומות האלה עם פרסומן ושלא תמצאו תגובה פרסומית שכזאת מבלי שתהיה תגובה שלו מתחתיה ותוכלו אף לקרוא בבלוג שלו אחלה פוסט בנושא 3) ולבסוף לקרוא לכולם להצטרף לאור שהרים את הכפפה ולהחרים את המוצרים של אותם מפרסמים נואשים ופאתטיים.

נושא אחרון שרציתי לספר זה משהו שהכנתי ויצא ממש טוב.

קניתי יין (מרלו) לא משנה שלי מי - שממש לא אהבתי (לא רות..) ולכן החלטתי להכין ממנו משהו. בסיר שמתי את הרכבים הבאים : ציפורן, חתיכות ג’ינגר, פלחי תפוז וקליפת תפוז ולימון, ריבת פירות יער, ברנדי, מרטיני רוסו, מרטיני ביאנקו, קצת סוכר, קינמון וממש מעט צ’ילי. בישלתי את זה כשעה על אש קטנה ומה  אני יגיד לכם - מעדן !!!!! מומלץ בחום!!!!! 

הפוסט הקרוב לא יעסוק במשהו שקשור לשמו, מה שיבוא אחריו דווקא כן.

כמו שאתם יודעים (או שאתם מגלים עכשיו..) אני גר היום בחיפה, אני מציין זאת כי אני גר פה 4 חודשים בסך הכל ועדיין לא מכיר את העיר כמו שצריך אבל את הפאבים שלה דווקא כן.

בתור מישהו שבא מהמרכז ורגיל לאין ספור מקומות בילוי, עכשיו מגלה שכאן המצב מעט שונה ורגע לפני תקופת המבחנים ופגרת החורף הגיע הזמן לסכם תקופה ובזה הפוסט יעסוק - מקומות הבילוי החיפאים. רק שימו לב.. אם אתם חיפאים אתם מוזמנים להגיב ולספר לי על מקומות טובים בעיר שאתם ממליצים לבקר בהם (יש לי עוד הרבה מקומות לתור..) ואילו הלא חיפאים מוזמנים לקרוא גם הם ואולי אפילו לבקר בחלק מהמקומות הללו כי למען האמת יש פה מקומות די ראויים לביקור ואף יותר.

דיוק - פאב אירי ואני כותב עליו ראשון כי זה המקום הראשון שביקרתי בו בעיר הזאת. אני לא ישכח את היום הזה עוד הרבה זמן, בתור אוהד שרוף של פורמולה 1 ושל פרארי במיוחד, במקום הזה זכיתי לראות את הלא ייאמן ואת קימי רייקונן לוקח אליפות ממש “על הקשקש” ומסיים נקודה לפני שני נהגי המקלארן - לואיס המילטון ופרננדו אלונזו בראש טבלת הנהגים (פרארי לקחו גם את אליפות היצרנים עקב פסילת כל הנקודות של קבוצת מקלארן לאחר גילוי של ריגול תעשייתי). נחזור לדיוק, מבחר רחב של ויסקי, תפריט אוכל איכותי,בירות מהחבית,הפי האור משתלם ושירות נהדר נתנו לדיוק פינה חמה אצלי בלב.

לוינסקי - לא מהמקומות ששווה לבוא לחיפה בשבילם, חסר אוירה, עיצוב סביר, האוכל והשירות היו אמנם טובים אבל יצאתי בהרגשה לא הכי נעימה, לא מאמין שאני יחזור לכאן בזמן הקרוב.

מוריסון - מקום שמזכיר מעט מגה-בר תל אביבי אבל בכל זאת יש לו את היופי והחן שלו, אני זוכר במיוחד את האכול שהזמנתי - ספייסי קלאמרי - מנה גדולה ויפה שביחד עם בירה וגלנליווט עשו לי ערב נהדר- שווה ביקור.

 אייריש האוס - אחלה מקום אבל גילוי נאות - אני עובד שם

סקאץ’  - מקום שכונתי וקטן, אחלה אוירה ואנשים נחמדים (הבנתי שבסופ”ש זה קצת אחרת..) עם כריך רוסטביף פנטסטי

 ווק - מי שמכיר אז הם פתחו מסעדה חדשה במקום זאת שהייתה קודם ויש שם בר ומה אני יגיד לכם ??? אוכל נהדר אבל שירות מאוד חובבני ומחירים לא סבירים בעליל גרמו לכך שהפעם הבאה שאני יאכל שם יהיה רק במשלוחים או בטייק אוואי..

 עד לפה הסיכום הזמני של המקומות.. אני רק רוצה לומר מראש שתקופת המבחנים בפתח ולכן אני חושב שהפעם הבאה שאני יפסם פוסט יהיה עוד הרבה זמן אז אל תתגעגעו ואני מבטיח שנתראה בהקדם האפשרי… תבלו.

לפני שאני מתחיל את הפוסט הזה, רציתי להתנצל בפני קוראיי הנאמנים על כך ששבועיים לא הופיע שום פוסט חדש וזאת עקב תקלות במחשב ושירות מילואים שאף פעם לא בא בזמן טוב..

אז לאחר שהסדרנו את העניין הזה אפשר להתפנות לעניינים החשובים באמת שהם לא אחרים מאשר סינגלים מאלטים וקרובי משפחתם.
הרבה ויסקי שתיתי בשבועיים האחרונים, זה התחיל ברויאל לוכנגר 12 ואייל אוף ג’ורה 10.
רויאל לוכנגר הוא ויסקי היילנדס טיפוסי והוא המאלט העיקרי בבלנד של ג’וני ווקר בלו לייבל, מאוד הזכיר לי את הגלנליווט ואין סיכוי שהייתי מבדיל ביניהם בטעימה עיוורת, אם לומר את האמת לא התלהבתי ממנו מאוד אבל בהחלט ויסקי שכיף לשתות ולשבת עליו זמן ארוך והוא תמורה טובה למחיר - 48 ש”ח.
האייל אוף ג’ורה היה הרבה יותר לטעמי, שוב פעם ויסקי עדין וכיפי ובלגימה הראשונה הוא הזכיר מאוד את הרויאל לוכנגר אבל בהמשך אפשר היה להרגיש את השוני, קצת מלוח, פחות מעושן, סיומת ארוכה ונעימה יותר ולכן בסיכום של שני הויסקי אני בהחלט יכול לומר שנהניתי יותר מהאייל אוף ג’ורה מה גם שמחירו - 43 ש”ח הוא בהחלט מציאה ויסיכימו איתי רבים.
ביום שישי הסיפור היה מעניין הרבה יותר.
בתור חובב ויסקי מושבע ואחד שיודע כמה דברים על ויסקי, עשיתי ערב טעימות ויסקי סקוטי לאבא שלי וחבריו, בסך הכל 20 ומשהו איש..
הערב היה בנוי מ5 סוגי ויסקי עם הסברים קצרים על כל אחד ועל כמה דברים שמסביב, הויסקי היו (לפי סדר הטעימה) :
בושמילס - נציג אירי, J&B - נציג הבלנדים, לדאייג - נציג הסינגלים הצעירים, טוברמורי 10- מאוזן שמשלב קצת מכל דבר וארדבג 10 - נציג הויסקיים המעושנים מאיילה.
יחד עם כל ויסקי הסברתי כל מיני דברים כמו ההסטוריה של הויסקי האירי והסקוטי עם התחייסות לאירועים מעצבים בתחום, עברנו בקצרה על דרך הכנת ויסקי, חוקי הויסקי הסקוטי והגדרותיו וכמובן אזורי הויסקי של סקוטלנד.
לסיכום אפשר היה לומר שהערב היה די מוצלח, גם מי ששותה ויסקי וגם מי ששותה פחות, כולם שתו ולמדו קצת פרטים מעניינים בכל מיני נושאים ולפי מה שהבנתי האנשים גם מאוד נהנו.
בסוף הערב פתחנו עוד בקבוק של גלנפידיך קאורן רזרב וממש נהניתי ממנו, ויסקי כבולי שממש לא מזכיר את אחיו התאום בן ה 12 הפשוט.
הקאורן רזרב הוא גלנפידיך 12 שיושן בחביות שהיה בהן ויסקי מאיילה ומשם הטעם הכבולי, אני ציפיתי לטעם עדין של כבול אבל אפשר היה להרגיש אותו יופי בויסקי, אבל מצד שני זה היה אחרי הארדבג אז אולי זה רק אני.

אני חושב שאפשר לומר שהיה סופ”ש די מוצלח מבחינת שתיית ויסקי ואני מאוד מקווה שהשבוע הקרוב יהיה לא פחות מוצלח בשבילי ובשבילכם ושנפגש בסופו בפוסט נוסף אז פשוט תבלו.

כמו שחלקכם ודאי שמעתם, וודקה חדשה עומדת להגיע לארץ אבל אל תטעו כי זו לא סתם עוד וודקה אלא רעיון די מעניין שכבר קוצר הצלחה רבה בארה”ב ואני מאמין שזה יתפוס גם בארץ.

הוודקה נקראת P.I.N.K וודקה ומה שמיוחד בה זה שהיא וודקה “אולטרא-פרימיום” ומכילה נוסחה חדשנית של קפאין וגוארנה בתוכה. הוודקה שייכת לחברת P.I.N.K SPIRITS ומיובאת לארץ ע”י ל.ספיריטס והיא רק המשקה הראשון מתוך קבוצת משקאות כמו ג’ין, רום, טקילה ועוד.. שכולם יהיו באותו מתכון של משקה איכותי בשילוב של קפאין וגוארנה.

נפגשתי עם רועי, המנכ”ל של ל.ספיריטס, להכרות עם הוודקה ובאתי ברגשות מעורבים. מצד אחד אני איש של ויסקי ולא שתיתי וודקה כבר המון זמן ומצד שני לא כל יום יוצא לי לסקר וודקה חדשה שמגיעה לארץ ולמזלי, מהר מאוד התחלתי להצטער על זה שמזמן לא שתיתי וודקה כי זו הייתה באמת וודקה מצויינת.

הבקבוק של הוודקה זכה בארה”ב לפרס של הבקבוק היפה ביותר ואם לומר את האמת אז בהתחלה לא כלכך התלהבתי ממנו אבל אחרי כמה הסברים ואחרי הדגמה קצרה של תאורה מיוחדת של הבקבוק הבנתי שזה באמת בקבוק יפה. הוודקה עצמה מאוד חלקה ומרגישים ששותים וודקה איכותית, את הקפאין והגוראנה לא מרגישים בטעם (אני משום מה חשבתי שכן מרגישים..) ומנה של 50cc שקולה ל4\3 כוס קפה או חצי פחית של רדבול.

מחיר הוודקה יהיה זול יותר מכל וודקות הפרימיום שיש בארץ (סטולי שחור,לבל,גריי גוס וכו..) ועם הרפורמה המתוכננת במכס מחירה יהיה זול יותר עם זאת היא עדיין וודקה פרימיום ולכן מחירה יהיה בהתאם.

המתוג P.I.N.K עצמו יוצא לא רק עם ליין משקאות אלא גם עם שורה של אביזרים (די מגניב אני חייב לציין) כמו כוס סטיקלייט ששוברים משהו מלמטה והיא נהיית זוהרת או כוס גדולה לקוקטיילים שמתאימה גם לשייקר בוסטון, ויש כמובן דיסק עם מתכונים וספרון מתכונים נחמד. ההשקה של הוודקה מתוכננת לסוף ינואר ובהתחלה יהיה ניתן להשיגה רק במרכז ועד אוגוסט היא מתוכננת כבר להיות בפריסה ארצית.

לסיום אני רוצה להודות לרועי על הכוסות, על הטעימות ועל האירוח, ואני מקווה שהוודקה תצליח ובהמשך גם שאר המוצרים, אני בכל מקרה התלהבתי ממנה.

לאחרונה אני מוצא את עצמי שותה יותר מדי ליקרים מתוקים, לעיתים אף יותר מויסקי ואני מתחיל להיות מודאג.

אני אוהב מאוד ויסקי, מאוד מאוד מאוד אבל משום מה, בזמן האחרון בכל פעם שאני מסתכל בבר הביתי אני מוזג לעצמי אחת משניים: קואנטרו או בנידקטין.

קואנטרו זהו ליקר תפוזים איכותי מאוד שמגיע אלינו מצרפת ובחוזק של 40%, המזקקה נמצאת ליד עיירה בשם “angers” לא רחוק מפריס. התפוזים שמהם עשוי הליקר מגיעים מדרום אמריקה והקאריביים אבל תהליך הייצור עצמו מתבצע בצרפת. הליקר שייך לחברה “רמי-קואנטרו” אותה חברה שמייצרת את הקוניאק הנפלא - רמי מרטן.

הבנידקטין גם כן ליקר צרפתי שעשוי מעשבים (27 במספר) ובסיסו האלכוהולי הוא סלק סוכר ולא ברנדי\קוניאק כמו שרבים חושבים שהוא עשוי מהם. כיום, יש אנשים הטוענים שזהו הליקר העתיק ביותר בעולם שלראשונה הומצא ע”י ברנרדו וינצ’לי - נזיר בנידקטי במנזר כלשהו בנורמנדי. המתכון של הבנידיקטין הוא סודי ורבים ניסו לחקות אותו ללא הצלחה ובמנזר עצמו ניתן למצוא את “אולם החיקויים” שבו מוצגים לראווה כל מיני משקאות שניסו לחקות הבנידקטין ללא הצלחה.

שני הליקרים מפורסמים מאוד במתיקות שלהם, במרקם העדין והשמנוני שלהם, בטעמם שכשאתה שאתה שותה אותם אתה יודע שזה משהו מיוחד.

אז לפני שאנחנו נפרדים, שיהיה לכם שבוע טוב ומי שעוד לא טעם אחד מהשניים אז כדי שיזדרז, מי שכן טעם יודע שיטעם שוב.

“קליינליש” ?? איזה סקוטי קורא לויסקי שלו ”קליינליש” ??

זה קרה היום (יום שבת 1.12.07) כשיישבתי עם חברי הטוב תום באדיסון, והשם “קליינליש”  (14) צץ לו מבין השורות, אחרי הכל שמעתי הרבה המלצות עליו אבל לך תוציא 60 שקל על ויסקי שנשמע כמו השם של הרב המקומי. בכל מקרה אמרתי לעצמי שהיום זה היום שבו נטעם אותו לראשונה.

ואכן לא התאכזבתי, ויסקי עשיר, ארומטי להפליא, מלא בטעמים ופשוט תענוג צרוף שמתחיל בקצה של האף, עובר בחך, מתחת ללשון במורד הגרון ואפילו הכבד לא שוכח להודות על המתנה הנפלאה. הציניקים שבינכם יגידו שניתן לומר זאת על כל סינגל מאלט ואני בטח יסכים אבל אני מוכן להשבע שיש בו משהו מיוחד. לא הצלחתי לזהות בו יותר מדי טעמים אחרי הכל כששותים לפרויג בכמות מסחרית אז קשה להתרגל למשהו אחר אבל מה שכן זיהיתי בו זה סיומת מעושנת משהו ואולי אפילו משהושמזכיר תפוזים או פירות הדר מה שבטוח זה שהויסקי הזה בהחלט נכנס לרשימת הקניות שלי וזה ממש לא בא ברגל.

באמצע השבוע יצא לי לשתות עוד ויסקי בפעם הראשונה, אני יודע שרבים מכם יצחקו עלי ואולי יוסיפו תמיהה ופליאה על כך שמישהו שקורא לעצמו חובב ויסקי לא טעם עד היום את הויסקי הזה אבל להגנתי יאמר שבכל פעם שרציתי קרא שבסוף הלכתי על משהו אחר אבל לבסוף טעמתי אותו, הגלנליוט 12

אם לומר את האמת לא התלהבתי ממנו יותר מדי, נכון שתענוג לשתות אותו וזה ויסקי נהדר אבל ציפיתי ממנו להרבה יותר. ניסיתי ובאמת שניסיתי להריח, להרגיש, למצוא בו משהו לכתוב עליו אבל פשוט לא הצלחתי, לא היה בו שום דבר בולט או ייחודי שאפשר להרגיש ולהגיד עליו ” זה גלנליווט”.

אם אני יסכם שבוע לפי כמות ואיכות הויסקי ששתיתי בו אני יכול להגיד שהיה שבוע בינוני שנגמר בצורה נפלאה ואני מקווה שככה יתחיל השבוע הקרוב.

אז שיהיה גם לכם שבוע טוב ותגידו מה אתם חושבים על הויסקי המדוברים, מעניין אותי לשמוע.